תלמוד מוסבר ומאמרים על מסכת בבא קמא - מאת ניר שטרן

"ולא משומרי פירות כו'". [ולא משומרי פירות עצים ופירות]   רב [צריך להיות רבא או רבה. עיין מסורת הש"ס] זבין שבישתא מאריסא [רב קנה חבילי זמורות מאריס] . אמר ליה אביי והא תנן: "ולא משומרי פירות עצים ופירות"? אמר ליה הני מילי [דברים אלה] בשומר דלית ליה בגופא דארעא מידי [שאין לו בגוף הארץ מאומה] אבל אריס דאית ליה בגוויה [שיש לו בתוכה. רש"י: שומר שכרו הוא נוטל במעות ואין לו חלק בעצים, אבל אריס חולק בזמורות ובעצים וביין] אימא מדנפשיה קא מזבין [אמור משלו הוא מוכר] . תנו רבנן: "שומרי פירות לוקחין מהן כשהן יושבין ומוכרין והסלין לפניהם וטורטני לפניהם. [והטורטני - מאזנים גדולים, ומוכרין פירות במשקל כדרך התגרים. דכיון דמוכרין בפרהסיא לא גנבום. רש"י] וכולן שאמרו הטמן אסור. לוקחין מהן מפתח הגינה אבל לא מאחורי הגינה". איתמר [נאמר] גזלן מאימת [ממתי] מותר לקנות הימנו, רב אמר עד שתהא רוב משלו [רוב - ממונו משלו בלא גזילה הולכין אחר הרוב ונהנין ממנו. רש"י] . ושמואל אמר אפילו מיעוט שלו. [אפילו מיעוט משלו - תלינן ואמרינן האי מידי דיהיב ליה מדידיה הוא [ת

גמ' אמר רב לדעת צריך דעת, שלא לדעת מנין פוטר, וכי קתני "ומנו את הצאן והיא שלימה" אסיפא. [לדעת צריך דעת - אם הכירו הבעלים שנגנב מהן טלה צריך שיודיעם כשיחזירנה, ואי [ואם] לא הודע להו אע"ג דמנו את הצאן והיא שלימה עדיין חייב באחריותה, דכיון דידע הויא ליה גזילה גמורה ובעינן השבה מעליותא. שלא לדעת - לא הכירו בעלים קודם חזרה שתהא צאנם חסירה כלום ולאחר חזרה מנו את הצאן והיא שלימה פוטר מנין. אסיפא - לא ידעו הבעלים בגניבתו ובחזרתו ומנו את הצאן והיא שלימה פטור. אבל ידעו לא מהני מנין. רש"י] ושמואל אמר בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר, וכי קתני ומנו והיא שלימה פטור אכולה. [ושמואל אמר בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר. וכי קתני מנו את הצאן אכולה, בין ידעו בין שלא ידעו, והכי משמע מתניתין הגונב טלה ורישא בשהכירו בה הבעלים וידעו שנגנבה מהן קאי מדקתני סיפא לא ידעו מכלל דרישא בידעו והחזירה ומת חייב באחריותו, וכן לא ידעו בגניבתו ובחזירתו נמי [גם] חייב [כל שלא מנו], אבל מנו את הצאן והיא שלימה פטור בין רישא דידעו בין סיפא דלא ידעו. רש"י] ורבי יוחנן אומר לדעת מנין פוטר שלא

מתני' הגוזל את חבירו או שהלוה הימנו או שהפקיד לו בישוב לא יחזיר לו במדבר. [אם אין זה תובעו אין זה יכול לכופו לקבל חובו או פקדונו במדבר דלאו מקום שימור הוא. רש"י] . [אם החייב יש עמו את החפץ במדבר בוודאי בעל החוב יכול לתבעו שם כמו בכל מקום, ומשמיע לנו כאן דין לטובת בעל החוב שאינו מחוייב לקבל במדבר שהוא מקום סכנה ואינו משתמר. וכן כתב הרמ"ה הובא בשיטה מקובצת: "הגוזל את חברו או שלוה הימנו וכו' לא יחזיר לו במדבר, כלומר שאם רצה הלוה והגזלן והשומר להחזיר לו במדבר אין כופין את בעל הממון לקבל, ואם החזירו לו בעל כרחו לא יצאו ידי השבה, ואם נאנסו נאנסו ללוה ולגזלן ולשומר. דכיון דגזל מיניה או יזיף מיניה [לווה ממנו] או קביל מיניה פקדון בדוכתא דמצי לנטורי [במקום שיכול לשמור] מחייב לאהדורי ליה [להחזיר לו] בדוכתא דמצי מארי ממונא לנטורי ממוניה [במקום שיכול בעל הממון לשמור ממונו]. ומסתברא דהוא הדין נמי [גם] היכא דאהדר ליה בההוא דוכתא גופיה דקביל מיניה [היכן שהחזיר לו באותו מקום עצמו שקיבל ממנו] צריך לאהדורי ליה בשעתא דמנטר ליה כי [כמו] ההיא שעתא דקביל מיניה, דאי [שאם] ק

על [נכנס] לגבי מערתא [רבי יוחנן נכנס אצל מערת הקבורה של רב כהנא] . חזא [ראה] דהוה הדרא ליה עכנא [נחש גדול עשה עצמו כגלגל ומקיף את פי המערה ונותן זנבו לתוך פיו ואין אדם יכול ליכנס. רש"י] . אמר ליה עכנא עכנא פתח פומיך [פיך. רש"י: הרחיבי פתחיך להסיר זנביך מפיך ועשה פתח ליכנס] ויכנס הרב אצל תלמיד, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה [ביקש רחמים והעמידו. רבי יוחנן התפלל והחייה את רב כהנא] . אמר ליה אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי [אם הייתי יודע שדרכו של מר כך. שנקרעה שפתו ולא חייך] לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן [עכשיו יבוא מר עימי] . אמר ליה אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא [אם אתה יכול לבקש רחמים ששוב לא אמות] אזילנא [אלך] , ואי לא לא אזילנא [ואם לא לא אלך] , הואיל וחליף שעתא חליף. [אי מצית למבעי רחמי דתו לא שכיבנא אי אקשינא לך [אם אקשה לך] אזלינא בהדך ואעמוד אצלך בבית המדרש. ואי לא, הואיל וחליף שעתא ואתרחיש ניסא, חליף, ולא אלך עוד עמך שמא תכעוס עלי ואמות עוד פעם אחרת, אלא אלך לביתי חי ולא אעמוד עוד אצלך פן אמות פעם אחרת. ואית [ויש]

בתר דנפק [לאחר שיצא] אמר ליה רב יוסף לרב הונא בר חייא, מאי נפקא לך מיניה אי [אם] דינא אי קנסא? אמר ליה אי [אם] דינא גמרינן מיניה [לומדים ממנו] , אי קנסא לא גמרינן מיניה. [אי דינא הוא שמסור ישלם גמרינן מהאי מעשה דרב נחמן לשאר גרמי דנזקין דעלמא. ואי קנסא הוא דקנסיה רב נחמן משום דרגיל היה בכך לא גמרינן מיניה. רש"י] ומנא תימרא [ומניין תאמר] דמקנסא לא גמרינן, דתניא: "בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך [המטמא טהרותיו של חבירו או מנסך יינו של חבירו לעבודה זרה דאע"ג דקמיה מנח [שלפניו מונח] ואין הזיקו ניכר משלם. רש"י. הברייתא לשיטת מי שסובר שמדאורייתא היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק ומדרבנן חייבוהו לשלם] , חזרו לומר אף המדמע". [המדמע - ערב חולין בתרומה דהפחית דמי החולין, דלא חזו מהשתא [שלא ראויים מעכשיו] אלא להמכר לכהנים. רש"י] חזרו אין [הן] , לא חזרו לא [לא חזרו לא היינו גמרינן מדמע ממנסך. רש"י] . מאי טעמא לאו משום דקנסא הוא וקנסא לא גמרינן מיניה? [ומשום שלא לומדים מקנס אין הכרח שיהיה קנס גם במדמע, ואחר כך סברו לקנוס גם במדמע משום שהסתבר להם לחדש קנס גם במ